ניתוח קטרקט נחשב לאחד ההליכים הכירורגיים הבטוחים והנפוצים ביותר ברפואת עיניים. עם זאת, כמו בכל פרוצדורה פולשנית, גם כאן קיימת אפשרות לסיבוכים, כאשר אחד השכיחים שבהם הוא הופעת בצקת לאחר ניתוח. הבצקת עלולה לערב את הקרנית או המקולה לגרום לעיכוב בשיפור הראייה ואף לירידה תפקודית, אם אינה מאובחנת ומטופלת בזמן. הטיפול בבצקת לאחר ניתוח קטרקט הוא לרוב פשוט ויעיל, המטרה העיקרית שלנו היא לסייע למטופלים לזהות את תסמיני הבצקת ולהגיע בזמן הנכון לרופא עיניים.
ניתוח קטרקט
מדי שנה מבוצעים בישראל כ-60,000 ניתוחי קטרקט. זהו הניתוח השכיח ביותר בישראל ובעולם ומספר הניתוחים עולה בהתמדה עם הזדקנות האוכלוסייה. מדובר בניתוח בעל פרופיל בטיחות גבוה ביותר ושיעורי הצלחה גבוהים מאד, אבל מבחינתנו כרופאי עיניים חשוב לנו מאד שמטופלים יהיו מודעים גם לסיבוכים, שמרביתם נדירים.
במסגרת ניתוח קטרקט מרסקים באמצעות גלי US או באמצעות לייזר את עדשת העין שהפכה עכורה- לרוב כחלק מתהליך טבעי של הזדקנות ולעתים כתוצאה ממחלה, טראומה או שימוש בתרופות מסוימות. לאחר מכן שואבים את רסיסי העדשה ומחליפים אותה בעדשה מלאכותית שקופה, כאשר כיום ניתן להציע למטופלים עדשות פרימיום מתקדמות לשיפור הראייה. במרבית המקרים הניתוח עובר ללא סיבוכים, אבל לעתים - כתוצאה מטראומה מניתוח, דלקת מקומית או תגובתיות של רקמות העין להליך- נוצרת במקום בצקת המחייבת טיפול.
סוגי בצקת לאחר ניתוח קטרקט
-
בצקת קרנית (Corneal Edema)
בצקת קרנית היא הצטברות נוזלים בשכבות הקרנית כתוצאה מפגיעה בתפקוד תאי האנדותל, האחראים על שמירת יובש הקרנית. השכיחות הינה פחות מ-1% אבל היא שכיחה יותר במקרים עם ניתוחים קשים או פתולוגיות עיניות קודמות.
תסמיני בצקת קרנית:
- טשטוש ראייה מתמשך לאחר הניתוח
- סנוור
- תחושת גוף זר
- ירידה באיכות הראייה, בעיקר בבוקר
טיפול בבצקת קרנית:
הטיפול מתבצע באמצעות טיפות סטרואידיות מקומיות להפחתת דלקת ובמקרים חריפים יותר בשימוש במי מלח המסייעים בייבוש הקרנית.
-
בצקת מקולרית (Cystoid Macular Edema - CME / Irvine-Gass Syndrome)
כאשר ישנה הצטברות נוזלים במקולה, לרוב בצורה של חללים ציסטיים בשכבות הרשתית, מדובר בבצקת מקולרית המובילה לירידה בחדות הראייה. שכיחות בצקת מקולרית היא 1%-2% במטופלים ללא גורמי סיכון, אך עד 10% במטופלים עם גורמים נלווים כגון סוכרת, דלקת עינית או ניתוחים קשים. בצקת זו יכולה להופיע גם חודש לאחר הניתוח וחשוב לזהות אותה בזמן.
תסמיני בצקת מקולרית:
- ירידה הדרגתית בחדות הראייה לאחר ניתוח תקין
- עיוות תמונה
- קושי בקריאה
טיפול בבצקת מקולרית:
לרוב יינתן טיפול משולב בטיפות NSAIDs וסטרואידים, למשך מספר שבועות. במקרים חמורים יותר ניתן לתת טיפול סיסטמי או הזרקות תוך-עיניות של סטרואידים או אנטי - VEGF במקרי בצקת עיקשת. חשוב להישאר במעקב אצל רופא עיניים אחת לחודש, כדי שיבצע סריקת OCT לוודא שהטיפול אכן משפיע והבצקת משתפרת.
-
בצקת בקפסולה האחורית / שק העדשה (Capsular Block Syndrome - CBS)
זוהי הצטברות נוזלים בין העדשה התוך-עינית לבין קפסולה אחורית שלא נפתחה כראוי, הגורמת לדחיקת העדשה קדימה ולטשטוש ראייה. בצקת זו נדירה יחסית ומופיעה לרוב ימים עד שבועות לאחר הניתוח.
תסמיני בצקת אחורית:
- טשטוש פתאומי בראייה
- עליית לחץ תוך-עיני (במקרים של לחץ קדמי מוגבר)
- תחושת לחץ או אי נוחות
טיפול בבצקת אחורית:
לרוב יש צורך לפתוח באמצעות לייזר את הקפסולה האחורית ולשחרר את הלחץ, השיפור בראייה צפוי להיות מיידי.
אבחנה מבדלת לבצקת לאחר ניתוח קטרקט
ישנם מצבים שונים שיכולים להוביל לתסמינים דומים כמתואר לעיל, כמו דלקת תוך עינית, עליה בלחץ תוך עיני, או זיהום. בדיקות האבחון שאנחנו עושים באמצעות טכנולוגיה מתקדמת, מאפשרות לנו לשלול או לאשר את האבחנה ולהציע טיפול מתאים.
האם ניתוח קטרקט בלייזר מפחית סיכון לבצקת לאחר הניתוח?
זו שאלה שאנו נשאלים רבות, והתשובה היא- כן, חלקית. ניתוח קטרקט בלייזר עשוי להפחית סיכון לבצקת בקרנית אבל לא בהכרח לבצקת מקולרית. הסיבה היא שבלייזר נעשה שימוש לחיתוך מדויק של הקופסית הקדמית, לריכוך העדשה ולהפחתת כמות האנרגיה הנדרשת במהלך ניתוח קטרקט מסורתי. בכך מתקצרת משך החשיפה לאנרגיה בתוך העין ומופחתת הטראומה לתאי האנדותל של הקרנית- שזוהי סיבה עיקרית לבצקת קרניתית לאחר הניתוח. עם זאת, בצקת מקולרית נובעת לרוב מתגובה דלקתית של הרשתית להליך הכירורגי וזו אינה מושפעת באופן משמעותי משיטת הניתוח (לייזר או רגיל). לכן גם בטכניקת לייזר חשוב מאוד ליישם פרוטוקול אנטי-דלקתי קפדני לאחר הניתוח.
איך ניתן למנוע בצקת לאחר ניתוח קטרקט?
- שימוש נכון בטכניקת ניתוח עדינה עם מינימום טראומה
- הקפדה על שימוש בטיפות העיניים שניתנו ע"י הרופא- לפני ואחרי הניתוח
- הקפדה על ביקורת שגרתית אצל רופא העיניים לאחר הניתוח
- הכרות עם גורמי סיכון, כגון סוכרת או פתולוגיות עיניות ומעקב מתאים
