מחלת הקטרקט מופיעה כתוצאה משינוי בחלבונים המרכיבים את סיבי עדשת העין, שמתבטא בהתעכרות של העדשה.
במצבה התקין, העדשה קולטת את קרני האור ומעבירה אותן לרשתית, אשר מתרגמת אותן לכדי סיגנלים עצביים שמועברים למוח ליצירת תמונה חזותית ברורה. כאשר העדשה אינה צלולה, התוצאה היא ירידה בחדות הראייה.
במאמר זה נציג את התסמינים הקליניים של הקטרקט, נספק סקירה תמציתית של סוגי הקטרקט העיקריים ונסביר איך כל סוג מתבטא.
אילו סימנים עלולים להעיד על קטרקט?
לעיתים קרובות, המחלה בשלביה הראשוניים תהיה א-סימפטומטית, ולכן חשוב להקפיד על בדיקות עיניים שגרתיות, שמסייעות לאבחון וזיהוי מוקדם.
מרגע הופעת הסימפטומים, המטופל עשוי לחוות את התופעות הבאות:
- טשטוש ראייה (Visual Blurring): הסימן השכיח ביותר להתעכרות העדשה הוא ראייה שהופכת למעוננת ומעורפלת. המטופלים מדווחים על תחושה של "הסתכלות דרך חלון", "וילון שקוף למחצה שמכסה את העין", "משקפיים עם אדים" וכדומה.
- רגישות לאור (Photophobia): הקטרקט עשוי לגרום לרגישות יתר לאור, או "פוטופוביה", שעלולה לגרום להימנעות מפעולות יומיומיות כמו הליכה או נהיגה בשעות היום או שהייה בחוץ כשהשמש חזקה.
- סנוורים ועיוותי אור: תסמין נפוץ נוסף הוא הופעת "הילות" או "קרני אור" כשמסתכלים ישירות אל עבר מקורות אור. מדובר בתופעה שנפוצה בעיקר בחושך, והיא עלולה לגרום לפגיעה תפקודית בשל הקושי לנהוג בלילה, למשל. המטופלים בדרך כלל מדווחים על סנוור יתר מפנסי מכוניות ומנורות הלילה בצדי הכביש.
- קשיי ראייה בתאורה חלשה: עדשה לא צלולה קולטת ומעבירה לרשתית כמות אור מופחתת, מה שעלול להקשות על ראייה בתנאי תאורה חלשים. לעיתים קרובות מבחינים בתסמין בלילות או כאשר נכנסים לחדרים חשוכים.
- שינויים בראיית צבעים: לעיתים מטופלי קטרקט עלולים לחוות תפיסה מעוותת של צבעים. התיאור הנפוץ הוא שהצבעים נראים פחות חזקים ויותר עמומים ודהויים, או שפתאום הראייה כולה נצבעת בגווני צהבהב. לפעמים נוצרת גם אשליה אופטית של כתמי צבע.
- צורך גובר בשינוי מספר המשקפיים: מטופלים שמרכיבים משקפי ראייה עוד מלפני הקטרקט מדווחים לעיתים על צורך להחליף את מרשם המשקפיים לעיתים קרובות מהרגיל. זוהי עדות לכך שמתרחשים שינויים בעדשה.
- "ראייה שנייה": לעיתים קורית דווקא התופעה ההופכית, ולפתע אנשים שעד עכשיו נעזרים במשקפי קריאה מגלים שהם יכולים לקרוא מבלי להרכיב אותם. זהו סימן מחשיד להתפתחות של קטרקט גרעיני.
- ראייה כפולה (Monocular Diplopia): סימפטום נפוץ של קטרקט הוא התפתחות של ראייה כפולה (דיפלופיה) בעין אחת בלבד, כאשר עוצמים את העין השנייה. התופעה הזו מעידה על קושי במיקוד הראייה, שעלול להיגרם מקטרקט.
סימפטומים אופייניים לסוגים שונים של קטרקט
קיימים מספר סוגים שונים של קטרקט, כאשר לכל סוג יש מופע אופייני. רופא עיניים מומחה לקטרקט יידע איך לאבחן את המחלה ולהציע טיפול מדויק בהתאם לסוג הירוד.
קטרקט גרעיני (Nuclear Cataract)
סוג נפוץ של ירוד בקרב אנשים מבוגרים, אשר מתפתח ממרכז העדשה ומתפשט אט אט לעבר גבולותיה החיצוניים. הקטרקט הגרעיני מתבטא בעיקר בעכירות של מרכז העדשה, התקשות של העדשה והופעת שינויי צבע שגורמים לראייה בגווני צהוב.
קטרקט קורטיקלי (Cortical Cataract)
מחלה שמתקדמת במהלך הפוך לקטרקט הגרעיני, כאשר ההתעכרות מתחילה מהגבולות החיצוניים ומתפשטת לכיוון מרכז העדשה. ניתן לאבחן זאת באמצעות הבחנה בכתמים משולשים בצבע לבן על גבי העדשה. התסמינים העיקריים יהיו סנוור מוגבר ורגישות יתר לאור.
קטרקט תת-קפסולרי אחורי (Posterior Subcapsular Cataract)
סוג נדיר יחסית של קטרקט, אשר מופיע תחילה באחורי העדשה עקב נדידה של תאים לאחורי העין. גורמי הסיכון העיקריים הם פגיעות פיזיות באזור העין, סוכרת לא מאוזנת ונטילת סטרואידים לאורך זמן. התסמינים העיקריים הם סנוור יתר וקשיי ראייה לטווח קרוב.
קטרקט מולד (Congenital Cataract)
קטרקט שפוגע ביילודים ופעוטות על רגע נטייה גנטית/תורשתיות או נסיבות שקשורות להיריון. תסמיני הקטרקט המולד עשויים לבוא לידי ביטוי מלידה או כעבור מספר שנים לאחריה. המחלה מקושרת להפרעות ראייה כמו פזילה ועין עצלה (Amblyopia), ולכן חשוב לטפל בה בהקדם.
קטרקט משני (Posterior Capsular Opacification)
קטרקט משני מופיע בשכיחות גבוהה יחסית אצל מטופלים שעברו ניתוח להסרת קטרקט, בטווח זמן של מספר חודשים עד שנים. הטיפול בקטרקט המשני נעשה באמצעות טיפול לייזר פשוט שאורך דקות ספורות בלבד.
קטרקט טראומטי (Traumatic Cataract)
קטרקט המופיע בעקבות חבלה, מכה חזקה, פציעה או חדירת גוף זר לעין. הטראומה לעין עלולה לעודד שינויי בעדשה ולגרום לעכירות. הטיפול בקטרקט על רקע טראומה נוטה להיות מורכב יותר בהשוואה לסוגים אחרים, אך הדבר תלוי בסוג, מיקום וחומרת הפציעה.
קטרקט על רקע חשיפה לקרינה (Radiation Cataract)
נפוץ בקרב מטופלים אונקולוגיים שעברו טיפולי הקרנות לאזור הראש, וכן בקרב אנשי צוות רפואי הנחשפים לקרינה באופן תדיר במסגרת שגרת העבודה היומיומית שלהם. במצב זה, הקטרקט מתפתח בשל שינויים מבניים בעדשה, שמתחוללים כתוצאה מהשפעות הקרינה המייננת.
