קטרקט (בעברית: ירוד) היא מחלת עיניים נפוצה למדי, שפוגעת בלמעלה מ-40% מהאנשים שחצו את גיל 60. אולי זה יפתיע את רובכם, אבל קיימת גם תופעה של קטרקט בגיל צעיר, ואפילו כזה שמופיע עוד בינקות.
המחקרים מראים שאבחון מוקדם והבנת גורמי הסיכון יכולים לתרום לשמירה על תפקוד הראייה ומניעת השלכות ארוכות טווח בהמשך החיים.
מהו קטרקט ומהם גורמי הסיכון?
קטרקט היא מחלה שגורמת להיווצרות של עכירות או "עננות" בעין אחת או בשתי העיניים. ללא טיפול מתאים, המחלה עלולה לגרום להפרעות בראייה עד כדי עיוורון.
ישנן מספר סיבות וגורמי סיכון לפתח קטרקט, לרבות:
- חשיפה לקרינה: חשיפה מוגברת לקרינת השמש, ובעיקר לקרני האור האולטרא-סגולות (UV), מהווה גורם סיכון משמעותי להתפתחות של קטרקט.
- גורמים גנטיים: התורשה משחקת גם היא תפקיד בהתפתחות המחלה. המשמעות היא שאם קיימת היסטוריה משפחתית של עכירות בעדשה, הסיכון לפתח זאת בגיל צעיר גדל.
- מחלות עיניים: מי שסובלים מבעיות כמו קוצר ראייה ודלקות תוך עיניות חוזרות, ומי שעברו בעבר טראומה בעיניים או ניתוחי עיניים, נחשבים כבעלי סיכון מוגבר לחלות בקטרקט.
- מחלות רקע ותרופות: אנשים שסובלים מאי-ספיקת כליות, סכרת ומחלות עור מסוימות, ומי שנוטלים סטרואידים לאורך זמן, נכללים תחת קבוצת הסיכון לקטרקט.
- השפעות הגיל: גיל מבוגר הוא פקטור מרכזי בהתפתחות הקטרקט. אך כמו שציינתי בהקדמה, ייתכנו מצבים של קטרקט בילדות ואפילו ברגע הלידה.
מה מאפיין קטרקט בגיל צעיר?
קטרקט בגיל צעיר עשוי להופיע על רקע גנטי-תורשתי (קטרקט מולד) או להתפתח בהדרגה בילדות (קטרקט נרכש).
על פי ההערכות, ברבע מהמקרים של קטרקט אצל ילדים הסיבה תהיה גנטית (מטבולית, הורמונלית או כרומוזומלית). כך למשל, ילדים עם תסמונת דאון סובלים מסיכון מוגבר לקטרקט.
מה ההבדל בין קטרקט בגיל צעיר לבין קטרקט בגילאים מבוגרים?
ההבדל המרכזי הוא שקטרקט בגיל צעיר נוטה להופיע בחלק האחורי של העדשה (קטרקט סוב-קפסולרי אחורי), אשר מתפתח מהר יותר בהשוואה לסוגי הקטרקט הנפוצים בקרב בוגרים.
שוני נוסף קשור במועד וקצב התפתחות הסימפטומים. סימני הקטרקט בילדות לא תמיד יהיו ברורים ובולטים בהתחלה.
בניגוד למבוגרים, ילדים לא תמיד ידווחו או יידעו לזהות הפרעות בראייה. כמובן שהדבר נכון על אחת כמה וכמה כשמדובר בתינוק שרק נולד.
מעבר לכך, אין הבדל ממשי. סימני הקטרקט בגיל צעיר לא שונים משמעותית מתסמיני המחלה בגילאים מבוגרים יותר.
ללא טיפול מתאים, התסמינים עלולים להחמיר עם הזמן ולגרום לבעיות תפקודיות משמעותיות בהמשך הדרך (למשל קושי בקריאה).
האם קטרקט יכול להיות בעיה מולדת?
התשובה היא כן, אם כי מדובר בתופעה נדירה יחסית ולא מאוד שכיחה.
גורמי הסיבות לקטרקט מולד כוללים זיהומים תוך-רחמיים (כמו למשל אדמת והרפס) שהתקיימו עוד במהלך ההיריון, כמו גם מחלות מטבוליות (כמו גלקטוזמיה) ותסמונות גנטיות מסוימות.
איך מזהים קטרקט בגיל מוקדם?
כשמדובר בתינוקות וילדים צעירים, נהוג לבצע במרפאות הילדים ובטיפות החלב בדיקת עיניים לאיתור קטרקט, עם פנס מיוחד המכונה "אופתלמוסקופ".
אם אכן עולה חשד לקטרקט, השלב הבא הוא לגשת לאבחון מקצועי אצל רופא עיניים מומחה.
הרופא יחפש סימנים שמעידים על חשד לקטרקט, כמו למשל:
- טשטוש וירידה בחדות הראייה
- ראיית צבעים וגוונים מטושטשים
- ראיית "הילות" בוהקות
- ראייה כפולה (דיפלופיה)
- ריצוד ותנועות עיניים מהירות
- פזילה ומבט שאינו מיושר לשני הצדדים
טיפול בקטרקט בגילאים צעירים
דבר ראשון, חשוב לי להרגיע ולומר שברוב המקרים, תינוקות וילדים צעירים שנולדו או פיתחו קטרקט יכולים ליהנות מחיים טובים, מלאים ונורמליים לחלוטין, לעיתים גם בלי טיפול רפואי פולשני.
במצבים קלים יחסית, ייתכן וניתן יהיה להתגבר על הבעיה באמצעות הרכבת משקפיים או שימוש בעדשות מגע.
במקרים חמורים יותר, ייתכן שהמוצא האחרון יהיה לבצע ניתוח להסרת הקטרקט, שבו מסירים את העדשה העכורה ומשתילים במקומה עדשה תוך-עינית מלאכותית.
הפעולה הזו גורמת לאובדן יכולת מיקוד המבט ("אקומודציה"), ולכן הפתרון הוא הרכבת משקפיים בי-פוקליות או מולטי-פוקליות לאחר הניתוח.
מתי לעשות ניתוח קטרקט בגיל צעיר?
בסופו של דבר, ההחלטה על האם ללכת על האופציה הניתוחית תיגזר מפקטורים כמו גיל, חומרת המצב, ושיקול הדעת הקליני של הרופא המטפל.
במצבים של קטרקט מולד, ההמלצה היא לבצע את הניתוח בפרק זמן של שבועיים עד חודש לאחר הלידה, לאור הסיכון להיווצרות של לקויות ראייה כמו פזילה משמעותית או עין עצלה (אמבליופיה).
ככל שהמסך העכור יוסר מוקדם יותר מעדשת העין, כך יגברו הסיכויים להחלמה מלאה ומוצלחת מניתוח הקטרקט, ובסופו של דבר לראייה תקינה לאורך החיים.
חשוב להדגיש: במיוחד כשמדובר בתינוקות וילדים צעירים, חובה לעשות את הפרוצדורה אך ורק אצל רופא עיניים מומחה קטרקט.
